ראשית, הבה נסתכל על התיעוד ההיסטורי של חג החנוכה, אשר מוכר לנו, ואז נתבונן עמוק יותר על מנת לראות את התגלות המשיח בחג זה עבור חווייתנו.

חג החנוכה היה הנצחה של שיקום המקדש שזוהם. המקדש זוהם על ידי מלך סורי אכזר בשם אנטיוכוס אפיפנס. בואו של המלך הזה נובא בפרקים ח’ ויא’ של ספר דניאל. אנטיוכוס אפיפנס היה הקרן הקטנה שצמחה מתוך אחת מארבע הקרנות. על פי הנבואה בדניאל, המלך חילל את שם אלוהים. הוא כבש את המקדש וזיהם אותו על ידי הקרבת חזיר על המזבח. דניאל גם ניבא כי החכמים מבין אנשי אלוהים יאזרו אומץ ויעשו רבות כנגד הרשע הזה. אחד החכמים הללו היה יהודה המכבי, שלקח את ההנהגה במלחמה נגד אנטיוכוס אפיפנס. במלחמה שארכה כשלוש שנים לערך, יהודה המכבי יצא מנצח, והמקדש שוקם וטוהר. חג החנוכה מנציח את שיקום וטיהור המקדש.

סיפור עבר בין היהודים, כי בזמן שאנטיוכוס אפיפנס עמד לכבוש את המקדש, הכוהן הגדול החביא את פך השמן ששימש להדלקת נרות המנורה. כאשר המקדש שוקם על ידי יהודה המכבי, לא הייתה כמות מספקת של שמן על מנת להדליק את הנרות. לבסוף, הם מצאו את פך השמן, שנחתם בחותמת של הכוהן הגדול. אולם, כמות השמן לא הייתה מספקת על מנת לשמור על בעירת הנרות זמן ממושך. למרות זאת, בדרך נס כמות השמן המעטה הספיקה לשמונה ימים. על פי הסיפור, ככל שהשתמשו בשמן יותר, כך גם גדלה כמותו. בחג החנוכה, העם היהודי נזכר בנס הזה על ידי הדלקת הנרות, הן במקדש והן בבתיהם. על כן, חג החנוכה, שנמשך שמונה ימים, היה חג האורים. בזמן חג שכזה הגיע האדון ישוע לירושלים והעניק לאיש עיוור את מתת הראייה.

זוהי עובדה כי מאז החל הזמן מעולם לא נשמע כי אדם כלשהו פקח עיני מישהו שנולד עיוור. האדם שנולד עיוור מייצג את כולנו. לפני אלפיים שנים הגיע לעולם אדם על מנת להביאנו אל ממשות האור, כדי שלא נישאר בחשכה. למרות שאנו יכולים לראות מבחינה פיזית, אנו צריכים שיכולת הראייה הרוחנית שלנו תשוקם על מנת שנוכל לתפוס את הדברים הרוחניים שמתגלים בדבר אלוהים ולהבין עניינים כמו תכליתו הנצחית של אלוהים, משמעות חיי האדם, וכיצד לחוות את אלוהים בחיינו היומיומיים.

בנוגע לסיפור האמיתי על האיש העיוור שרופא, הבה נתבונן באחד המאורעות שהתרחשו בו. הדתיים הסקפטיים באו אל האיש העיוור ותחקרו אותו. הם אמרו לאיש העיוור, “מה אתה אומר עליו (כלומר על ישוע), בקשר לכך שפקח את עיניך?” והאיש אמר, “הוא נביא”. כמה מאלה שעמדו שם לא האמינו בכך שהאיש נולד עיוור, אז הם קראו להוריו. אותם אנשים סקפטיים שאלו את הוריו, “האם זהו בנכם, עליו אתם אומרים שנולד עיוור? אם כך כיצד הוא יכול כעת לראות?” אז ההורים שלו ענו להם ואמרו, “אנחנו יודעים כי זהו בננו וכי הוא נולד עיוור. אך כיצד הוא יכול כעת לראות, זאת איננו יודעים; מי פקח את עיניו, זאת איננו יודעים. שאלו אותו, הוא כבר בוגר; הוא ידבר עבור עצמו.”

הורי האיש הזה ענו דברים אלה בגלל שהם פחדו מהשליטים היהודים, מכיוון שהם כבר הסכימו להוציא מבתי הכנסת כל איש שהתוודה כי ישוע הוא המשיח. בגלל זה, הורי האיש אמרו, “הוא בוגר; תשאלו אותו.” על כן, בפעם השניה הסקפטיים קראו לאיש שהיה עיוור, ואמרו לו, “תן כבוד לאלוהים; אנו יודעים כי האיש הזה (כלומר ישוע), הוא חוטא.” אז האיש ענה, “האם הוא חוטא או לא, זאת איני יודע. דבר אחד יודע אני, וזאת שלמרות שהייתי עיוור, כעת יכול אני לראות.” אז הם אמרו לו, “מה הוא עשה לך? כיצד פקח את עיניך?” הוא ענה להם, “עניתי לכם כבר ולא הקשבתם. למה אתם רוצים לשמוע זאת שוב?” הפרושים – האנשים הדתיים – אמרו, “אנו יודעים כי אלוהים דיבר אל משה, אבל בכל הנוגע לאיש הזה, איננו יודעים מנין בא.” האיש העיוור אמר, “הרי לכם דבר נפלא, שאינכם יודעים מנין בא, ועדיין הוא פקח את עיניי!”

למרות שחג החנוכה היה זמן של אור, האיש העיוור שרה בחשכה. ישוע אמר, “כאשר אני בעולם, אני האור של העולם.” האורות שבקעו מהמנורות בזמן חג החנוכה לא עזרו לאיש העיוור. על כן, כוונת ישוע הייתה, “אני האור האמיתי. אור פיזי לא יכול לעזור לכם. אתם זקוקים לי כאורו של העולם.” יוספוס פלביוס, היסטוריון יהודי, קרא לחג החנוכה חג אורים. כפי שציינו, בזמן החג הזה היהודים הדליקו מנורות בבית המקדש ובבתים שלהם. כשברקע נמצא החג הזה, האדון ישוע בא לירושלים על מנת להראות ליהודים שהוא האור האמיתי. עבור האיש העיוור קבלת הראייה הייתה למעשה קבלה של אור. כתוצאה מכך שקיבל את האור, הוא יצא מן החשכה.

היום, הנס הנפלא הזה יכול להתרחש שוב – בחוויה שלנו. ישוע הוא האור האמיתי, והוא רוצה להיכנס אל ליבנו. כאשר איש או אישה פותחים את ליבם ומזמינים את האדון ישוע להיכנס פנימה, הוא נכנס ומביא אור לאדם הזה, אפילו את האור שמוביל אותנו אל חיי הנצח. הדרך לחוות את חג החנוכה האמיתי, חג האורים, היא לקבל את האחד שהוא האור של העולם. כי ישוע עצמו אמר, “אני האור של העולם, מי שילך אחריי בשום פנים ואופן לא ילך בחשכה, כי אור החיים יהיה לו.”

אנא התפללו מן הלב, “אדון ישוע, אני מקבל אותך כעת כאור האמיתי, זרח אל תוך ישותי, והבא אותי אל החיים והאור. אמן.”

התגלות המשיח בחג החנוכה – חג ההקדשה, חג האורים